אלו ראיות צריך להגיש להוכחת תביעת חוב

בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב משמש לא רק כ”זרועו הארוכה” של בית המשפט אלא בתפקיד מעין שיפוטי (רע”א 5388/97 ינוב נ’ אחיעזר, פ”ד נב(1) 199, 204; פר”ק (מחוזי-י-ם 4040/07­ משרד האוצר, אגף מס הכנסה נ’ עו”ד אמיר שושני, מפרק, פורסם במאגרים, [21.11.10]).

עליו לאזן בין זכויות החייב, בין זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב, ובין חובתו כנאמנם של כלל הנושים לשמור על קניינם ועל האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשיה על ידי קבלת תביעות חוב נוספות בלתי מבוססות (ע”א 5411/07 אלוש נ’ עיזבון המנוח מתתיהו לוי, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [31.12.09]; בש”א (מחוזי-חי’) 7839/03 טסלר נ’ עו”ד מטר נביל, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [11.04.05].

במסגרת תפקידו עליו להכריע בשאלה האם לנושה הטוען לחוב קיימת זכות כלפי האדם או התאגיד הנמצא בחדלות פרעון. במסגרת תפקידו הוא נדרש להכריע האם לאשר את התביעה, כולה או חלקה, לדחותה או לדרוש לה ראיות נוספות.

גם תביעות חוב המבוססות על פסק דין נבדקות על ידי בעל התפקיד, המוסמך “להציץ מאחורי פסק הדין” ולבחון את התמורה שניתנה בעדו (ע”א 1057/91 הרצל נ’ מכטינגר, פ”ד מו(4) 353,358). אחד הטעמים לכך שבעל התפקיד הנדרש להכריע בתביעת חוב רשאי להרהר אחר פסק דין המוגש לו, הוא בשל החשש לקנוניה בין החייב לבין מקורביו לפיה הם פעלו להשגת פסק דין כדי להבריח את הרכוש של החייב מידי הנושים (פר”ק (מחוזי-חי’) 379/08 מחלבות גד (שיווק 1992) בע”מ נ’ כרסטני, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [30.03.10]).

אכן הכלל הוא שעל בעל התפקיד לאמץ קביעות שבפסק דין ורק במקרים היוצאים מהכלל יכול הוא להשתמש בסמכות “ההצצה” הניתנת לו (ע”א 6103/09 עדיקא נ’ סיני, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [27.06.10]). אך הדבר שונה במקרים בהם הצדדים בעצמם לא ראו בפסק הדין כעניין מחייב, דוגמת מקרה בו פסק הדין ניתן בהעדר הגנה (רע”א 9852/07 דוד נ’ עו”ד רון מסיקה, בתפקידו כמנהל מיוחד, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [21.02.08]), או כמו במקרה זה, שהליך הבוררות התקיים לאחר שהעמותה כבר הייתה חדלת פרעון ולהודאתה לא הייתה משמעות מעשית ממשית כלפיה.

ואכן, ההלכה היא כי בניגוד לסכסוך משפטי בין נושה לחייב סולבנטי, בו להודאת החייב יש משקל משמעותי, אין להודאתו של חייב חדל פרעון בחוב מסוים משקל מכריע בהכרח (פש”ר (מחוזי-ת”א) 2347/99 מוריאנו נ’ עו”ד ארז, הנאמן, פורסם במאגרים [פורסם בנבו][21.11.01]). זאת בשל החשש כי אדם או תאגיד המצוי במצב של חדלות פרעון יתייחס לחובותיו בשוויון נפש או עלול לנסות ולבצע העדפת נושים, ולהעביר את הכספים שלא יוותרו בידיו ממילא לנושה מועדף.

בפני בית המשפט התקבל מקרה בו התובע המתין עם הגשת תביעתו לקבלת כספו בסך של למעלה מ-1.2 מיליון ₪ במשך כשבע שנים והוא הגישה רק לאחר שהעמותה הפכה חדלת פרעון, ולאחר שזכה בפסק בוררות כנגד העמותה. המפרק דחה התביעה ובית המשפט המחוזי אישר את דחייתו.

ככלל, נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, ועליו מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. בהתאם לתקנה 76 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ”ה-1985 (החלה גם בפירוק עמותה מכוח תקנה 53 לתקנות החברות (פירוק), תשמ”ז-1987, סעיף 352 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ”ג-1983 וסעיף 54 לחוק העמותות, התש”ם-1980) על נושה המגיש תביעת חוב להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בתצהיר ובכל האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו (בש”א (מחוזי-י-ם) 7013/09 אבו ג’האלין נ’ עו”ד ד”ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב ‏כנגד חברת ש. בראשי בע”מ, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [26.05.11]; פש”ר (מחוזי-ת”א) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע”מ נ’ עו”ד דוד גולדבלט-לוי, המנהל המיוחד, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [30.03.04]).

אכן, אין בעובדה שהנטל להוכחת טענתו של נושה רובצת על כתפיו, כדי להצדיק את דחיית תביעתו אך בשל כך שהוא תמך את טענותיו על תצהיר מטעמו בלבד. על בעל התפקיד לבחון את מהימנות גרסתו של הנושה ואין בחשד או בתמיהות של בעל תפקיד כשלעצמן כדי לשמש עילה לדחיית תביעת חוב. ככל שלא נמצא מקום להטיל ספק במהימנות תצהירו של הנושה, אין מניעה מלקבל את תביעתו על בסיס התצהיר בלבד (בש”א (מחוזי-י-ם) 7013/09 בעניין אבו ג’האלין) [פורסם בנבו].

עם זאת, קיימים מקרים בהם הקושי של נושה לתמוך את טענותיו בראיות חיצוניות לתצהירו יעורר ספק באשר למהימנות גרסתו ואף יוביל לדחייתה (השוו פר”ק 1960/08 אובצ’רוב נ’ קוזי רהיטים (2002) בע”מ, פורסם במאגרים [פורסם בנבו] [13.07.10]).

צור קשר
077-5089001